החלטה בתיק ה"פ 14799-02-11

לפני בקשה למימוש ערבויות בנקאיות, שניתנו על ידי המשיב 1, כתנאי לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן בתיק זה, במסגרת בקשה לביזיון בית המשפט שהגישו המבקשים כנגד המשיב 1, אשר שכר מאת המשיבה 2 שטחים שקודם לכן הוחזקו על ידי המבקשים ואשר סרב לפנותם, חרף התחייבותו לעשות כן במידה ובית משפט יקבע כי המבקשים זכאים לקבל את השטחים חזרה לידיהם וחרף העובדה כי כך אכן נקבע על ידי בית המשפט בתיק זה. משנדחה ערעורו של המשיב 1, עותרים המבקשים למימוש הערבויות הבנקאיות שניתנו להבטחת הנזק שייגרם למבקשים עקב אי פינוי המושכר עד להכרעה בערעור ואשר כומת בזמנו לפי דמי השכירות הראויים של המושכר. המשיב 1 טוען כי יש לדחות את הבקשה ולחילופין לאשר אותה על סכום נמוך מן המבוקש תוך חיוב המשיבה 2 לשפות את המשיב 1.

דין הטענה לדחיית הבקשה להידחות. איני רואה פגם בכך שלא הוגש תצהיר תומך בבקשה, בנסיבות שבהן הנזק מוכח ממסמכים שעליהם חתום המשיב 1, כפי שעוד יפורט להלן. גם הטענה שלפיה לא היו המבקשים רשאים להשכיר את הנכס דינה להידחות.

לאחר עיון בטענות הצדדים, אני קובע כי הנזק שנגרם למבקשים הוכח שלפניי, שכן נזק זה הוא שווה ערך לעשיית העושר שעשה המשיב 1 על חשבונם, עת החזיק שלא כדין את המושכר למן יום 19.4.13. סכומה של עשיית העושר הנ"ל, שווה לשווי הזכות להחזיק במושכר. שווי הזכות שווה לסכום דמי השכירות ששילם המשיב 1 למשיבה 2 בגין שתי החנויות. כמו כן, ניתן להשקיף על הנזק כשווה ערך לסכום דמי שכירות שנמנע מהמבקשים. דמי שכירות זו מוכח באופן מספק מדמי השכירות שהמשיבה 2 הצליחה לקבל מאת המשיב 1.

במאמר מוסגר וכפי שכבר ציינתי לעיל, הרי שבניגוד לטענת המשיב 1, סבור אני כי המבקשים היו רשאים גם רשאים להשכיר את המושכר. על רקע כל ההחלטות ופסקי הדין החלוטים שניתנו עד היום, המבקשים החזיקו כדין בשטחים בטרם מסרו אותם למשיבה 2 לפי ההסכם שנכרת בזמנו והיו רשאים לקבל את השטחים חזרה לפי התנאים שנקבעו באותו הסכם.

לעניין שיעור הנזק, מקובל עליי תחשיב המבקשים בתשובתם, המבוסס על חוזי ההרשאה שחתם המשיב 1 עם המשיבה 2. לפי תחשיב זה, הלוקח בחשבון אך ורק את שטחי החנויות (ללא השטחים הפתוחים), המשיב 1 חויב לשלם למשיבה 2 סכום של 17,136 ש"ח + מע"מ לחודש. לדידי, על המשיב 1 לשלם למבקשים, אפוא, 17,136 ש"ח לחודש, כפול מספר החודשים שעברו מיום 19.4.13 עד שיפנה המשיב 1 את הנכס. מאחר ומדובר בתשלום פיצוי על נזק שנגרם, אין לכלול מע"מ. הסכום הכולל מיום 19.4.13 ועד יום 19.1.14, עבור תשעה חודשים, מגיע, אפוא, לסכום של 154,224 ש"ח.

לפיכך, אני מורה על מימוש שתי הערבויות הבנקאיות, באופן שהמבקשים יפנו אל הבנק שהנפיק את הערבויות בצירוף החלטתי זו. הבנק יעביר למבקשים מתוך הערבויות סכום של 154,224 ש"ח ואת היתרה, יעביר הבנק לקופת בית המשפט במסגרת תיק זה והכל תוך עשרה ימים מקבלת החלטתי זו. המבקשים יהיו רשאים לקבל בשעה היעודה ומתוך הסכום שיופקד כאמור בקופת בית המשפט, סכום משלים עבור התקופה שלמן יום 20.1.04 ועד לפינוי החנויות בפועל.

לבסוף, כפי החלטתי שכבר ניתנה בעבר, המצאת הערבויות נקבעה ללא קשר להמשך תשלום דמי השכירות על ידי המשיב 1 למשיבה 2. גם כיום, אין מקום, ודאי שלא במסגרת ההליכים דנא, להורות למשיבה 2 לשפות את המשיב 1 כמבוקש בתגובתו. אם המשיב 1 סבור כי בנסיבות העניין, עומדת לו עילת תביעה כנגד המשיבה 2 בנושא זה, פתוחה הדרך לפניו להגיש תובענה בנושא לבית המשפט המוסמך.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ב שבט תשע"ד, 13 ינואר 2014, בלשכתי. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: